מומחים כותבים

טרשת נפוצה (MS) – לפי ההבנות של הרפואה החדשה

הקדמה

מאמר זה מבוסס בעיקר על הממצאים המפתיעים של ד”ר האמר, אשר גילה ופיתח את “הרפואה החדשה”.
במאמר משולבים גם ידע והבנות ממקורות אחרים והוא מפרט את הגורמים לטרשת נפוצה וכן דרכי ריפוי טבעיות.

מטרתו של המאמר היא להביא מידע חדש ומבט חדש על מחלה זו הנחשבת לחשוכת מרפא, ולהראות שקיימת אפשרות להבריא גם ממחלה זו.

מהי הרפואה החדשה?

הרפואה החדשה, או בשמה המלא – הרפואה הגרמנית החדשה (German New Medicine ובקיצור GNM) היא גישה רפואית הוליסטית המראה בצורה מדעית הניתנת להוכחה את הקשר שבין טראומות או קונפליקטים רגשיים ואחרים לבין התפתחותן של מחלות בגוף.

הרפואה החדשה מציגה מודל שלם, העומד בכל קריטריון רפואי ומדעי, שמסביר את הגורמים להתפתחותן של מחלות בכלל ומחלות הסרטן בפרט, את הסיבות לתהליכי המחלה כפי שהם מתפתחים באופן טבעי, את הדרכים בהן הגוף מרפא את עצמו וכן את הידע, ההבנות והאמצעים הדרושים להתערבות בתהליכים הטבעיים כדי למנוע סכנת חיים ולהביא לאחוזי ריפוי מכסימליים.

הרפואה החדשה התגלתה ופותחה ע”י ד”ר האמר מגרמניה בעיקר בשנים 1978-81 לאחר שהתגלה סרטן בגופו של ד”ר האמר עצמו. ד”ר האמר, שהוא כיום (2016) בן 81, ממשיך עדיין לחקור ולפתח את הנושא ויש לו עד כה תעוד של יותר מ-50,000 מקרים טיפוליים, עם שיעורי הצלחה גבוהים בריפוי מחלות קשות, ובעיקר סרטן, ללא שימוש בכימותרפיה והקרנות ובד”כ גם ללא שימוש בניתוחים.

הרפואה החדשה מבוססת על 5 חוקים ביולוגיים טבעיים שהתגלו ע”י ד”ר האמר ונמצא שהם תקפים למעשה לגבי כל המחלות ולא רק לגבי סרטן.
הרפואה החדשה מראה שמרבית המחלות הן בעצם תוכניות ביולוגיות מוטבעות מראש אשר מופעלות כתוצאה מטראומה, שוק או קונפליקט כלשהו. כל תהליכי המחלה נשלטים ומבוקרים ע”י המוח כחלק מהתוכנית הביולוגית שנועדה לעזור לאדם להתמודד עם הקונפליקט.

הרפואה החדשה יודעת כיום ברמת דיוק גבוהה איזה סוג טראומה או קונפליקט גורם לכל סוג של מחלה, כולל ההבדלים בהופעת המחלות בין גבר לאישה, בין ימניים לשמאליים, בין אישה בגיל הפריון לאישה אחרי המנופאוזה ועוד.

מידע בעברית על  דוטה 2 בוסט ממר הרפואה החדשה ניתן למצוא באתר www.healthychoice21.com במדור “הרפואה החדשה”.

מידע רב באנגלית על הרפואה החדשה ניתן למצוא באתר הזה:

http://learninggnm.com/home.html

מידע באנגלית על  לפי הרפואה החדשה ניתן למצוא בקישור הזה:

http://learninggnm.com/SBS/documents/muscles.html#MS

בקישור שכאן ניתן למצוא הסברים על המודל המדעי של הרפואה החדשה לגילוי גורמי המחלות ולאבחון מחלות.

מהי טרשת נפוצה?

לפי הגישה המקובלת, טרשת נפוצה היא מחלה כרונית של מערכת העצבים, המתבטאת בפגיעה בתפקודם התקין של תאי העצב במערכת העצבים המרכזית. בעיקר נפגע המיאלין, שהוא חומר שומני המבודד את סיבי העצבים, אך כאשר המחלה מתקדמת נפגעים גם תאי העצב עצמם. הפגיעה במיאלין ו/או בתאי העצב משבשת את העברתם של אותות חשמליים באותם עצבים. זה מקשה על תפקוד תקין של המוח, ומשפיע על תפקוד הגוף כולו. תהליך זה גורם לפגיעה באיברים שונים, ובעיקר בחוט השדרה, המוח ועצב הראיה. למחלה יש מגוון רחב של תסמינים, ביניהם ראייה מטושטשת, קשיים בהליכה, סחרחורות וניוון שרירים. במקרים רבים ניתן לחיות עם המחלה שנים רבות עם תפקוד כמעט נורמלי, אך במקרים החמורים יותר המחלה גורמת לפגיעה בתנועה אצל החולה ואף לנכות.

מהם הגורמים להתפתחותה של טרשת נפוצה לפי הרפואה הרגילה?

לרפואה הרגילה ישנן השערות ותיאוריות שונות, אך אין עדיין תשובה ברורה לשאלה זו.

ההשערה הרווחת היא שהמחלה מתפתחת כתוצאה משילוב של מספר גורמים והם:

• גורמים גנטיים
• גורמים סביבתיים, שבהם נכללים:
  – המרחק מקו-המשווה
  – חשיפה לא מספקת לשמש
  – מחסור בויטמין D
  – חשיפה לזיהומים ויראליים
  – עישון
  – מגורים בסביבה אורבנית
• תגובה אוטואימונית – המערכת החיסונית תוקפת את העצבים מסיבה לא ידועה.

מה גורם להתפתחותה של טרשת נפוצה לפי הרפואה החדשה?

לפי הממצאים של הרפואה החדשה, הגורמים להתפתחות המחלה הם קונפליקטים של “תקיעות”. אלה הם קונפליקטים שמשפיעים על המרכז המוטורי בקורטקס של המוח  ומתבטאים באופן כללי בתחושות כגון:

לא מסוגל לזוז, לנוע,  או – מרגיש תקוע

למשל:

“אני תקוע, לא מסוגל לברוח”

“אני תקוע, חסר אונים”

“אני לא מסוגל לצאת מזה”

“אני לא מסוגל להימלט”

“אני לא מסוגל להחזיק את זה”

“אני לא מסוגל להגן על עצמי”

“אני לא מסוגל להגן על בני משפחתי”

“אני לא מצליח לעמוד בקצב שהדבר מחייב”

וכו’.

אדם יכול לחוות קונפליקט כנ”ל גם כהזדהות עם מישהו קרוב שחווה זאת.

קונפליקטים אלה פוגעים במרכזים המוטוריים במוח ששולטים על התנועתייות של השרירים הרלוונטיים לקונפליקט.

אופיו של הקונפליקט מכתיב איזה שרירים ייפגעו. למשל:

שרירי הידיים נפגעים במצבים או חוויות כגון:

• להיות מוחזק בכוח (התעללות פיזית, התעללות מינית, תינוק שמחזיקים אותו כשנותנים לו זריקה, וכד’)
• אי יכולת להחזיק או לחבק מישהו
• אי יכולת לעכב מישהו, לרסן אותו או למנוע ממנו ללכת או לעשות משהו
• לא מסוגל להגן על עצמי, לדחוף ממני מישהו שאני לא רוצה את קרבתו

שרירי כפות הידיים:

• לא מצליח להחזיק מישהו איתי, או בקרבתי, או בשליטתי.
• לא מצליח להחזיק או להחזיר אלי (מישהו אהוב שעזב או שנפטר)
• לא מסוגל לתפוס משהו
• כל סטרס אחר שקשור לכפות הידיים (בעבודה, תחביב, ספורט וכו’)

שרירי הרגליים נפגעים כאשר הקונפליקט מתבטא אצלנו בצורה כגון:

• לא מסוגל לברוח, להחלץ (פיזית או פיגורטיבית). לדוגמא:
  ממקום עבודה, ממערכת יחסים, מהתעללות וכו’.
• לא מסוגל לקפוץ הצידה
• לא מסוגל לעקוב אחרי הדברים (או אחרי המדריך)
• מרגיש כבול למקום, מאובן, כלוא, תקוע
• מרגיש לכוד (דימוי של כסא גלגלים)
• לא מסוגל לעמוד בקצב
• לא מסוגל לטפס (לדוגמא: הייתי בהלם כששמעתי שלא מקדמים אותי)

שרירי הכתפיים:

• לא הצלחתי לזוז הצידה, לפנות את הדרך בזמן
• לא הצלחתי להסתלק בזמן

שרירי הפנים:

• ביזו אותי, השפילו אותי
• לעגו לי מול כולם
• הלבינו את פני ברבים
• פגעו במוניטין שלי, במעמד שלי, בכבוד שלי, ביוקרה שלי

שרירי הלסתות או הפה:

• לא מסוגל לנשוך

שרירי הצוואר:

• לא מסוגל או שלא מרשים לי להניע או לסובב את הראש

הערה:

עוברים עלולים לחוות קונפליקטים כנ”ל במצבים כגון:
– כשהאמא נמצאת בסכנה
– כשיש בחוץ רעשים חזקים או ריב קולני בין ההורים והעובר לא יכול לברוח
– בזמן לידה קשה
גם טיפול לא נכון בילוד מייד אחרי הלידה עלול לגרום לקונפליקט של תקיעות.

בנוסף לקונפליקטים המוטוריים יכולים להצטרף למחלה עוד קונפליקטים שיפורטו בהמשך.

תהליכים פיזיולוגיים:

א. בשלב האקטיבי של הקונפליקט:

כל עוד נמשכת השפעה אקטיבית של הקונפליקט ללא פתרון, יש שיתוק זמני, מלא או חלקי, של השרירים הרלוונטיים.

הקונפליקט האקטיבי יכול להימשך שבריר שניה ויכול להימשך תקופה ארוכה.

יש הפחתה ולפעמים אף עצירה מוחלטת בכמות הסיגנלים החשמליים המשודרים מהקורטקס המוטורי לאותם שרירים. הפגיעה יכולה להיות בשריר אחד, קבוצת שרירים או איבר שלם.

המטרה הביולוגית של הטבע ביצירת תוכנית ביולוגית זו נועדה כנראה במקורה ליצור מצב של “כאילו מת”, כדי להתגונן מהטורף.

מה שיקבע אם המחלה תתפתח ותחריף אח”כ או לא הם בעיקר הדברים הבאים:

1. פתרון או אי פתרון של הקונפליקט
2. טריגרים
3. קונפליקטים נלווים או קונפליקטים חדשים שחווה החולה

ככל שהקונפליקט יותר עוצמתי ומתמשך יותר זמן, זה מגביר את הסיכוי לקונפליקטים נלווים ומקשה יותר על הפתרון או על מניעת טריגרים.

הקונפליקט פוגע באותו מרכז בקורטקס המוטורי, ששולט על תנועתיות אותם שרירים שנפגעו.

את מקום פגיעת הקונפליקט במוח ניתן לראות בצילום CT של המוח בצורה של נקודה ומעגלים קונצנטריים סביבה. צורה זו נקראת ברפואה החדשה בקיצור HH (אלה הן ראשי תיבות בגרמנית של המילים “הפוקוס של האמר”).

רופא או מטפל שיודע לאבחן צילומים אלה לפי הרפואה החדשה, יוכל לאבחן לפי הצילומים איזה סוג קונפליקט חווה המטופל ובאיזה שלב של המחלה הוא נמצא.

דוגמאות של צילומי CT של המוח (לאו דוקא של חולי MS) עם HH ניתן לראות בקישורים האלה:

המודל המדעי של הרפואה החדשה לגילוי גורמי המחלות ולאבחון מחלות

הפוקוס של האמר

הסימפטומים האופייניים או אפשריים בשלב זה (השלב האקטיבי של הקונפליקט) הם:

• חולשה בגפיים
• קושי בהליכה
• קושי וליקויים בדיבור
• קושי בריכוז ובחשיבה
• חוסר יציבות וקואורדינציה
• דלדול שרירים
• בעיות בתפקוד שלפוחית השתן
• אובדן שליטה על הסוגרים
• פגיעה בתפקוד המיני (למשל: אין-אונות אצל גברים)
• דיכאון, אפטיות, חוסר שיפוט, היסטריה

איזה מהסימפטומים הנ”ל יופיעו אצל חולה ספציפי ובאיזו עוצמה, נקבע ע”י גורמים שונים כגון:

• אופי הקונפליקט
• עוצמת הקונפליקט
• מבנה האישיות של החולה
• קונפליקטים נלווים
• מחלות רקע

ועוד.

ב. בשלב הריפוי (לאחר שהקונפליקט נפתר)

כאשר נפתר הקונפליקט (במודע או שלא במודע), מתחיל תהליך שיקום וריפוי של הרקמות שנפגעו. שלב הריפוי מתחלק לשני חלקים, כאשר ביניהם קורית תופעה אשר נקראת “משבר הריפוי” שהיא תוסבר בהמשך.

כפי שהפגיעה המקורית הופיעה בו-זמנית במוח ובעצבים (ולפעמים גם בשרירים), כך גם תהליך הריפוי נעשה במקביל.

בחלק הראשון של שלב הריפוי:

מתפתחת בצקת במוח באזור המוטורי בו הופיע ה-HH. בצקת זו חיונית לריפוי האזור הפגוע במוח, אך בשלב הראשון היא עלולה להחריף באופן זמני את שיתוק השרירים.

זה גורם לכך שיש הרעה זמנית בתפקוד המוטורי.
סימפטומים אפשריים בשלב זה הם:

• החרפה זמנית בתחושת שיתוק השרירים
• הפרעות בתחושה (“נימולים”)
• בעיות בראיה. ראיה מטושטשת, ראיה כפולה. יתכן עיוורון זמני בעין אחת או בשתיהן. יתכן כאב בהזזת העין.

במקביל לתהליך הריפוי במוח מתבצע תהליך שיקום של העצבים והשרירים, במידה שהיו כאלה שנפגעו.

תהליכי הריפוי ממשיכים כל עוד לא מופיעה השפעה של משהו המהווה טריגר שמפעיל מחדש את מעגל המחלה וגורם לעצירה של תהליכי הריפוי, או אפילו להחמרה במצב.

משבר הריפוי:

כאשר תהליכי הריפוי מתקדמים ללא הפרעה, קורית בשיא שלב הריפוי תופעה המוכרת בשם “משבר הריפוי”: המוח מייצר סיגנל חזק וקצר של מערכת העצבים הסימפתטית, אשר מטרתו היא לסלק את הבצקת החוצה מהמוח ע”י כיווץ כלי הדם. משבר הריפוי מתבטא בד”כ בהחרפה רבה ומרוכזת לזמן קצר של כל תסמיני המחלה, כולל אפשרות להתקף אפילפטי.

ההתקף מתבטא בעיקר באותם שרירים שנפגעו מהטראומה.

התקף זה אמור לסתור את השיתוק ע”י תנועתיות מכסימלית. התקף אפילפטי זה (כללי או מקומי) הוא הסימן הנראה לעין שהגוף שואף לחזור למצב נורמלי.

סימפטומים אפשריים ב”משבר הריפוי” (אמצע שלב הריפוי):

• סחרחורות ואובדן שיווי משקל
• התקפים אפילפטיים (בכל הגוף, או רק בשרירים הספציפיים שנפגעו).
  עוויתות שרירים, רעידות לא נשלטות, פרפורים
• הפרעות בראיה

בחלק השני של שלב הריפוי (אחרי משבר הריפוי):

סימפטומים אפשריים בחלק השני של שלב הריפוי (לאחר “משבר הריפוי”):

• הפרעות בתחושה (“נימולים”)

אם תוך כדי תהליך הריפוי לא תהיה הישנות של השפעת הקונפליקט, יוכל הגוף להשלים את תהליך הריפוי הטבעי עד חזרה למצב בריא.

עצבוב השרירים חוזר בהדרגה לתפקוד תקין.

השרירים חוזרים בהדרגה לתפקוד תקין.

דברים שעלולים לפגוע בתהליך הריפוי הטבעי

1. קונפליקטים נלווים או חדשים.
   גורמים אופייניים לקונפליקטים כאלה הם:
   – יע”ע שפוגעת בשרירים
   – אבחונים רפואיים
   – פחד ובהלה כתוצאה מפרפורים או עוויתות בשלב הריפוי או מהפרעות ראיה
   – פחד ובהלה כתוצאה מהתקף אפילפטי במשבר הריפוי
2. טריגרים

קונפליקטים נלווים

קונפליקטים נלווים הם קונפליקטים שנוצרים בגלל סימפטומים או דברים אחרים שמתפתחים אצל החולה כתוצאה מהקונפליקט המקורי, או קונפליקטים נוספים שנגרמו מאותו אירוע.

בטרשת נפוצה אופייניים הקונפליקטים הנלווים האלה:

1. קונפליקטים כתוצאה מאבחון ופרוגנוזה

אחת הטראומות הנפוצות היא הטראומה של האבחון, כאשר הרופא אומר לנבדק משהו כמו:

“יש לך MS ובעתיד לא תוכל ללכת”.

אם הנבדק מאמין לרופא (או לתאורים שהוא קורא באינטרנט), מודפס באותו רגע במוחו (גם בתת-מודע) מעין תכנות האומר לאותו אדם שהוא לא יוכל ללכת בעתיד.

אבחון כזה עלול להתקבל כטראומה נוספת המחריפה את המחלה ועושה את תהליך הריפוי לקשה יותר (גם אם האבחון היה שגוי). זהו מנגנון של נבואה המגשימה את עצמה.

הטראומה של האבחון והפרוגנוזה מהווה כנראה גורם משמעותי במצבם של כ-70-80% מהאנשים הסובלים מפרפלגיה (שיתוק פלג גוף תחתון) וגם במצבם של אחוז ניכר של שאר החולים.

2. קונפליקט של יע”ע (ירידת ערך עצמי):

קונפליקטים מוטוריים (קונפליקטים של מצבי “תקיעות”) משפיעים כאמור על העצבים ששולטים בתנועתיות של השרירים.
השרירים עצמם נפגעים כאשר האדם חווה משהו שקשור לפעולת השרירים וגורם לו (במודע או שלא במודע) לקונפליקט קל יחסית של יע”ע. זו יכולה להיות יע”ע כללית, אך במקרים רבים זו יע”ע מקומית, כגון רק בידיים (או ביד אחת), רק ברגליים (או ברגל אחת) וכו’.

פגיעה מוטורית שנגרמת מקונפליקט של “תקיעות”, וגורמת לבעיות בתפקוד שרירים מסויימים, יכולה לגרום להפעלת תוכנית ביולוגית של יע”ע מקומית קלה. מטרתה של תוכנית ביולוגית כזאת היא שבסופו של התהליך השרירים יהיו יותר חזקים.

במקרה כזה, בשלב האקטיבי של הקונפליקט יש אובדן של תאים בשרירים המשורטטים (סוג הטראומה יכתיב איזה שרירים ייפגעו), מה שמחליש עוד יותר את אותם שרירים, באופן זמני.

בשלב הריפוי מתחיל תהליך שיקום השרירים, שכולל גדילת יתר של תאי שריר כך שבסוף שלב הריפוי השרירים שנפגעו אמורים להיות חזקים יותר ממה שהיו לפני הופעת הקונפליקט.

3. פחדים, דאגות וחרדות
   כאשר הסימפטומים של המחלה נמשכים זמן רב, החולה עלול להיכנס לחרדה מעצם המחשבה שאולי הוא לא יוכל לתפקד בעתיד.
   כל אחד מסוגי הפחדים, חרדות ודאגות עלול להפוך לקונפליקט חדש שיפעיל תוכנית ביולוגית (= מחלה) נוספת, עם הסימפטומים האופייניים לאותה מחלה.

אחד או יותר מקונפליקטים אלה עלול לגרום להפרעות בראיה.

ריפוי תלוי:

המכניקה של כל המחלות הכרוניות היא כלהלן:

האדם חווה טראומה כלשהי, שהיתה בעוצמה מספיק חזקה כדי להפעיל תוכנית ביולוגית, שמטרתה לעזור לאדם להתמודד עם הטראומה. ברגע הטראומה, התת מודע שלו קולט בכל החושים, חלק גדול מהרשמים שיש בסביבה.
בסיטואציה חדשה שמזכירה לתת המודע את הסיטואציה של הטראומה המקורית, כל אחד מרשמים אלה עלול להוות טריגר אשר יעורר מחדש את כל תהליך התוכנית הביולוגית (=המחלה).

טריגר כזה יכול להופיע אחרי חודש, אחרי שנה וגם אחרי 50 שנה.

“ריפוי תלוי” הוא מצב בו יש מדי פעם השפעה חוזרת של הקונפליקט בגלל טריגר או טריגרים, אשר גורמת לנסיגה זמנית בתהליך הריפוי ולא נותנת לגוף להשלים את תהליך הריפוי הטבעי.

זה גורם לכך שהחולה חווה שוב ושוב לסירוגין את הסימפטומים של השלב האקטיבי של הקונפליקט, לאחר מכן את הסימפטומים של החלק הראשון של שלב הריפוי ובמקרים רבים גם את הסימפטומים של משבר הריפוי.

אדם שלא מבין את התהליך עלול להיבהל ולהירתע מהעוויתות, הרעידות, הפרעות הראיה או חולשת השרירים. זה גורם לכך שחלק מהסימפטומים של הריפוי או של משבר הריפוי הופכים בעצמם להיות טריגרים שמעוררים שוב ושוב את השפעת הקונפליקט. כך נוצר מעגל קסמים של ניסיון ריפוי והישנות השפעת הקונפליקט בלי שהגוף יכול להשלים את תהליך הריפוי.

תהליך חוזר ונשנה זה יוצר פגיעה מצטברת ברקמת השריר ובתאי המוח, מה שגורם להחרפה הדרגתית בסימפטומים ולהקטנת יכולתו של הגוף לחזור לריפוי מלא.

קצב התפתחות המחלה תלוי בכמות ועוצמת המצבים המהווים טריגרים להפעלת השפעת הקונפליקט המקורי. ככל שהחולה מוצא עצמו יותר במצבים כאלה וככל שהם עוצמתיים יותר – תתפתח המחלה מהר יותר ובצורה חריפה יותר.

מצד שני, הימנעות ממצבים אלה עשויה להביא לעצירה מוחלטת של המחלה ועם טיפול נכון אף לריפוי.

טרשת נפוצה כרונית היא למעשה ביטוי למצב של “ריפוי תלוי”.

מדוע נגרמות הפרעות ראיה בטרשת נפוצה:

ישנן שתי אפשרויות עיקריות להופעתן של הפרעות בראיה אצל חולי טרשת נפוצה:

1. בצקת במוח שלוחצת על עצב הראיה:

כפי שהוסבר למעלה, בחצי הראשון של שלב הריפוי, נוצרת בצקת במוח באותו מקום בו הופיע ה-HH, וזאת כחלק מתהליך הריפוי של המוח.
עצבי הראיה עוברים למעשה לכל אורך המוח, מהעיניים אל מרכז הראיה שנמצא בחלק האחורי של המוח.
אם הבצקת שנוצרת במוח בשלב הריפוי היא מספיק גדולה ומספיק קרובה לאחד מעצבי הראיה, הלחץ של הבצקת הזאת על עצב הראיה יכול לגרום להפרעות בראיה.
במקרה כזה, הפרעות הראיה יכולות להחריף לזמן קצר בהתקף של משבר הריפוי והן תיעלמנה לאחר משבר הריפוי, או לאחר השלמת החלק השני של שלב הריפוי.

בצילום CT של המוח ניתן לראות היכן נמצאת הבצקת במוח, ולפי זה אפשר גם במקרים רבים לדעת מה היה הקונפליקט.

2. קונפליקטים נלווים שפוגעים ישירות בעיניים.

א. קונפליקט של פחד ממשהו,  שהאדם לא מצליח לנער אותו מעליו.
לדוגמא: פחד שאהיה משותק. פחד שאהיה תלוי באחרים.  וכו’.
קונפליקט כזה פוגע ברשתית העין וגורם לסימפטומים אופיינים של מחלות ברשתית.
קונפליקט זה יכול לפגוע גם במקולה (שהיא חלק מהרשתית) ולגרום להפרעות בראיה המרכזית.

ב. קונפליקט של פחד או תחושת סכנה או איום ממשהו או ממישהו שנמצא או אורב מאחור. קונפליקט כזה פוגע בגוף הזגוגי.
אם השלב האקטיבי של הקונפליקט נמשך זמן רב, עלולה להיות פגיעה משמעותית בראיה ההיקפית.
בחצי השני של שלב הריפוי מתפתחת בעין גלאוקומה.

המלצות טיפוליות:

כללי:

• הבנת המחלה חיונית כאן לתהליך הריפוי. כאשר החולה יודע שהרעידות והעוויתות וכן הפרעות הראיה, הן למעשה סימנים לניסיונות הגוף לחזור לתפקוד רגיל, הוא לא נבהל מהן ואף יכול לעזור לגוף בצורה מודעת להשתחרר מהטראומה. הסימפטומים של רעידות או עוויתות עלולים להוות טריגר להפעלת המחלה כל פעם מחדש, ולכן ההבנה וההכרה של תהליך המחלה עוזרות לנטרל את האפשרות שהסימפטומים עצמם יהפכו להיות טריגר כזה.
  כאשר החולה יודע מה גורם להפרעות בראיה ומבין מדוע הן נגרמות, הוא לא נבהל.
• חשוב לגלות מה היה הקונפליקט המקורי וחיוני לגלות מהם הטריגרים הגורמים לכך שמעגל המחלה מופעל מדי פעם מחדש. כל עוד החולה אינו יודע מהו הגורם המקורי ומהם הטריגרים, הוא למעשה לא יודע מי האויב שלו וכנגד מה הוא צריך להלחם.
• כדי להשתחרר מהשפעות הקונפליקט וללמוד כיצד לא לאפשר לטריגרים השונים להשפיע, מומלץ לחולה להיעזר במטפל אשר יכול להמליץ לו מהי שיטת הטיפול העשויה להתאים לו ביותר. ישנן שיטות וטכניקות שונות לטיפולים בטראומות או קונפליקטים רגשיים ולא לכולם מתאימות אותן שיטות או אותן גישות.
  בין שיטות הטיפול שעשויות לעזור אפשר למנות שיטות כמו EFT, EMDR, NLP, הילינג, תטה הילינג, ייעוץ פסיכולוגי, דמיון מודרך, שיטת “המסע”, פרחי באך, The Reconnection, The Healing Codes, Psych-K, ביואורגונומי ועוד.
• כמו בכל מצב של מחלה, כדי לאפשר תהליכי ריפוי מיטביים חשוב מצד אחד להפחית ככל האפשר את גורמי הסטרס (פיזיים ורגשיים) ומצד שני לחזק בכל דרך אפשרית את הגוף והנפש. זה כולל תזונה, תוספי תזונה, תהליכי טיהור של הגוף, טיפול בעזרת ביו-מגנטים, הילינג, תמיכה מירבית מצד האנשים הקרובים לחולה וכל שיטת טיפול אחרת שעשויה להתאים לאותו חולה.

תזונה:
ההמלצות כאן הן כלליות בלבד והן לא בהכרח מתאימות לכל המקרים. חשוב להתאים את התזונה באופן אישי לכל חולה:

• רצוי לאכול רק מזונות אורגניים, כדי להקטין ככל האפשר את כמות הרעלים הנכנסים לגוף.
• להקטין צריכת חלבונים (לא יותר מ-0.8 גרם ליום לכל ק”ג משקל גוף) כדי למנוע עודף חומציות בגוף.
• להשתמש רק בשומנים טובים כגון שמן זית, שמן קוקוס, שמן אבוקדו. אפשר להשתמש גם בחמאה מחלב אורגני.
• להימנע מהשמנים הצמחיים הזולים הנפוצים בשוק כמו שמן תירס, שמן סויה, שמן קנולה וכו’.
• להימנע לחלוטין משמנים מוקשים ומחומצות טראנס.
• להימנע ממאכלים המכילים קמח לבן ו/או סוכר לבן ו/או ממתיקים מלאכותיים.
• להימנע מכל המשקאות המוגזים כולל משקאות הדיאט למיניהם ובמיוחד משקאות עם הממתיק המלאכותי אספרטם.
• להימנע מקפאין וממאכלים או משקאות אחרים המעוררים את מערכת העצבים הסימפתטית.
• לעשות בדיקת רגישות למזונות ולהימנע (לפחות זמנית) מכל אותם מזונות שהמטופל נמצא רגיש אליהם.
• פירות וירקות צריכים להוות יותר מ-50% מסה”כ המאכלים שהחולה נוהג לאכול.

תוספי תזונה:
מומלץ לעשות בדיקה לגלות אם יש חוסרים בגופו של החולה בויטמינים ומינרלים שונים.

בנוסף לחוסרים חשוב למצוא איזה תוספים מתאימים באמת לחולה בשלב בו הוא נמצא.

במקרים רבים יש צורך באחד או יותר מהתוספים שלהלן:

• חומצות שומן חיוניות – EPA-DHA, GLA
• אנטיאוקסידנטים שונים
• B-קומפלקס כולל ויטמין B12
• סידן
• מגנזיום
• אבץ
• סלניום
• גלותטיון
• ביטא-קרוטן
• אנזימי עיכול
• מוצרים איכותיים מפטריות מרפא

בכל מקרה מומלץ להתייעץ עם מטפל מנוסה.

טיפול בעזרת ביו-מגנטים: כאשר משתמשים במגנטים בצורה נכונה הם משפרים את תהליכי חילוף החומרים בגוף, מאיצים הוצאת רעלים מהתאים, מעלים את לחץ החמצן בתאים, מפחיתים את רמת החומציות בגוף, מפחיתים מצבי דלקת ומשככים כאבים. לפעמים מורגש שיפור אפילו תוך מספר ימים, גם לחולים ב”שלב 3″. מחקרים הראו שביו-מגנטים גם עוזרים לחדש ולשקם עצבים פגועים.

לטיפול נכון חשוב להשתמש בביו-מגנטים טיפוליים, “חד-קוטביים”, בעלי עוצמה חזקה. שימוש במגנטים “רב-קוטביים” עלול לגרום לנזק.

לטיפול ב-MS יש צורך בערכת מטפלים שלמה שנקראת Wellness Kit.
טיפול בעזרת הילינג: טיפול זה עשוי להיות לעזר רב כחלק מהטיפול הכולל. ההילינג עשוי לעזור גם ברמה הפיזית וגם ברמה הנפשית והרגשית.

קרינות אלקטרו-מגנטיות:

• יש להימנע ככל האפשר מקרינות של טלפונים סלולריים וטלפונים אלחוטיים.
• לא להחזיק רדיו-שעון או מנורה עם שנאי ע”י המיטה.
• לוודא שמקום המגורים ומקום העבודה לא נמצאים בסביבה עם קרינות יתר.

המלצות נוספות:

• פעילות גופנית: להתאימה למצב החולה ויכולותיו
• הידרותרפיה – מומלץ לנסות טיפולים שונים, כולל ווטסו
• ארומתרפיה
• להימנע משתיית מים עם כלור
• להימנע ממים, משחת שיניים ומי פה שיש בהם פלואור
• חשוב להיחשף לקרינת שמש ישירה במשך לפחות 20 דקות ביום (למעט לאנשים שיש להם רגישויות ספציפיות לקרינת השמש). זוהי הדרך הטובה ביותר להשיג ויטמין D ולשמור על תפקוד תקין של השעונים הביולוגיים בגוף.
• כל פעילות שגורמת לחולה שמחה, הנאה ותחושה של התרוממות הרוח, כגון:
  מוזיקה, ריקודים, מופעי תרבות ואומנות, טיולים בטבע או שהיה בטבע, עבודה בגינה, שחיה בים או בילוי ליד הים, מרחצאות חמים, התעמלות בריאותית, מדיטציות וכו’.

להלן מספר קישורים לקטעי וידאו על חולי MS שהחלימו:

https://www.youtube.com/watch?v=lV0uGTBHg3k

https://www.youtube.com/watch?v=aRLCNL7132o

https://www.youtube.com/watch?v=stjD64kDdZY

https://www.youtube.com/watch?v=KLjgBLwH3Wc&nohtml5=False

https://www.youtube.com/watch?v=w-V7t7xorMg&nohtml5=False

https://www.youtube.com/watch?v=TcqW4BRjt18&nohtml5=False

לסיכום:

המפתח לריפוי הוא ניטרול ההשפעה של הטראומה או הקונפליקט שגרמו למחלה מלכתחילה וניטרול (או לפחות מיזעור) השפעותיהם של אותם דברים המהווים טריגרים שמפעילים מחדש את מעגל המחלה והופכים אותה למחלה כרונית.
לשם כך יש הכרח לגלות מה היה הקונפליקט המקורי או לפחות מהם אותם טריגרים שמעוררים את מעגל המחלה כל פעם מחדש.

היחידי שיכול באמת להביא לריפוי מלא של החולה הוא החולה עצמו, וזאת ע”י אמונה, כוח רצון, נחישות, לימוד והבנת המחלה, נכונות להתמודד עם הגורמים הרגשיים, קבלה עצמית, נכונות לקבל עזרה מאחרים ועוד.

תפקידו של המטפל הוא להעביר ידע, לכוון, לייעץ, לתמוך, לחזק, לעזור באבחון ולתת למטופל את מירב הכלים הדרושים לו כדי להחלים.

לשם החלמה מלאה חיוני הוא שהמטופל ידע בוודאות שמחלה זו ניתנת לריפוי, יאמין ביכולתו להתרפא, יכיר ויבין את גורמי המחלה ואת תהליך התפתחותה, ויהיה נחוש בהחלטתו להבריא, תוך ידיעת הקשיים הצפויים בדרך.

מאמר זה מוגש כמידע בלבד וההמלצות שבו אינן מהוות התוויות רפואיות.

הכותב אינו רופא ובכל מקרה יש להיוועץ ברופא מוסמך.

ד”ר עידן סער

www.healthychoice21.com

מומלץ לקריאה בשלב של חיים עם המחלה