א א א
הכנס טקסט בתמונה

נילי טלרמן - אומנית רב תחומית: את חיי אני בוחנת לפני ואחרי שאובחנתי כחולת "טרשת נפוצה". קיימים רגעים שבהם החיים עושים תפנית לכיוון חדש,לכיוון שבו העולם כפי שאנו מכירים אותו מפסיק להתקיים. רגעים ההופכים אותנו לאדם אחר בין פעימת לב אחת לשנייה. רגע כזה היה הרגע בו הודיע לי הרופא במרץ 2010 שיש לי "טרשת נפוצה".

רגע בו החיים המוכרים שלי, בעלי עשייה עניפה מאוד באקדמיה,בהנהגת נשים/מנהלים/ארגונים לצמיחה והשגת תוצאות רצויות בחייהם ובעבודתם, נעצרו!

קיבלתי בהבנה את "הידידה "החדשה שלי ,אך נדמה היה לי שמשמעות חיי האמיתית נגזלה ממני ובצורה כה לא צפוייה.לא היה דבר שהכין אותי לכך,למעט העובדה,שתמיד היה ברור לי שאני עומדת לנהל אותה ולא היא אותי.

שהיתה לי שיחה עם אחת הפסיכולוגיות מן המרכז בתל השומר,אשר אמרה לי משפט אחד שסידר לי הכל  במוח.

וכך היא אמרה : " את מתגעגעת לנילי אותה את מכירה ואוחזת בה, אך את תיצרי את נילי החדשה/ האחרת…"

קיבלתי את דבריה וחשבתי שאני מוכנה לכך, אך במסגרת אישפוז 3 שבועות בתל השומר, נאמר לי שכדי לחזק את יד ימין

שלי עלי ללכת להתעסק בחימר בקרמיקה, וכמה לא הייתי מוכנה לכך.

כל גופי התנגד למהלך הזה: "מה לי ולקרמיקה ?" שאלתי.

הלכתי בלית ברירה לעסוק עם החימר, אך כולי הייתי התנגדות אחת גדולה .

הכל נראה לי טיפשי, לא שייך לי ולא אני לו.  "היכן נילי שהיכרתי?" זעקתי .

כל זה היה ב2010

עוד כמה שנים  המשכתי להתנגד, עד שחברה המליצה לי להגיע לסטודיו המחבק ומאוד נעים של נטע גולדמן בקיבוץ רמת הכובש,לפני 3 שנים.

וכך לאט לאט שיחררתי כל אחיזה ,התמסרתי,גיליתי עולם חדש וביחד איתו התחלתי לצייר, לעסוק במיקס מדיה, ציור במשיכת

מכחול ולא יכותי להפסיק ליצור מאז.

כאילו היצירה בחרה בי ואני מתמגנטת אליה בכל נימי נפשי.

אז לפחות אני מודה לך "טרישתי" יקרה שהבאת לפתחי גן קסום של יצירה וצבע הנמצאים בחיי כמרפא הגדול ביותר לגוף

ולנפש, מדי יום. כל זאת לא הייתי מגלה בלעדייך.

השאירו פנייה לאומן:

[/vc_column_text]

שם מלא

מספר טלפון

דואר אלקטרוני

תוכן הפנייה

[/vc_column_inner]