כשאדם מאובחן עם מחלה כרונית הקרובים לו רוצים לעזור, אבל לא תמיד יודעים איך. מה אפשר לעשות?
מחלה כרונית מכה כרעם ביום בהיר ויש למצוא את הדרך לחיות לצדה. הקושי וההתמודדות העיקרית מול המחלה הם של המטופל, אך גם האנשים לצידו – בן הזוג, ההורים, הילדים והחברים – סוחבים חלק ניכר מן המעמסה.
אדם עם מחלה כרונית, עוד משלבי האבחנה וודאי בהמשך, זקוק לעזרה ותמיכה. העזרה יכולה להיות רגשית, באמצעות הקלה על התפקידים והמשימות שעל המאובחן לבצע, או במקרים בהם יש פגיעה תפקודית, ביצוע מטלות שאין האדם עם המחלה יכול לבצע לבדו.
עם זאת, חלק מהאנשים, בשל מאפייניהם האישיותיים, מעדיפים להיתמך כמה שפחות. לעיתים אף נצפית תופעה בה האדם החולה, בשל שימוש במנגנוני הגנה מקבוצת ההכחשה, לא "מחובר" למחלה או לוקח עליה אחריות. במקרים אלו הקרוב המטפל "מתמודד במקומו". זהו תהליך פסיכולוגי בו המטופל מתנער מכל הדברים שלא נוח לו איתם – האבחנה, ההשלכות, הטיפול, האחריות, השינויים שצריכים לבצע – ואז האדם שנמצא לידו, זה הקרוב לו ודואג לו, נאלץ לסחוב על גבו את כל אשר המטופל השאיר מאחור.
