הגעתי לתחום הטיפולי כי זו המהות שלי. המחלה עיכבה אותי בלרוץ לשדות ההייטק ולנהל פרויקטים גדולים אבל נתנה לי את הכיוון של לטפל שזה יותר טוב כי אני עושה את מה שאני אמורה וצריכה לעשות. אני מגשימה את הייעוד", כך אומרת מיכל גרבינר, דולה ומטפלת הוליסטית הלוקה בטרשת נפוצה
21 שנים חיה מיכל גרבינר (52) עם טרשת נפוצה. היא ויתרה על קריירה צבאית בדרגת סגן אלוף וקריירה בהייטק ולמרות הטרשת ששינתה את עולמה היא מרגישה מורווחת.
גרבינר היא בדיוק הטיפוס שרואה את הכוס המלאה, שחושבת איך ניתן לעשות ולעזור ולא מתעסקת בנפילה. היום היא עוסקת בייעוד שלה, שהוא לעזור לאנשים, והיא עושה זאת בדרך טיפול הוליסטית.
"היום אני מגשימה את הייעוד שלי ומטפלת באנשים. הייעוד שלי הוא לעזור להם, ללכת איתם בדרך, לעבור עמם את השינויים ולהגיע עמם לתובנות ולא משנה מהי הבעיה שלהם. אם זו אישה המתקשה להיכנס להריון או שזה ילד שסובל מהרטבת לילה או שזה גבר לחוץ בעבודה, אנחנו עוברים זאת ביחד".
לגרבינר, גרושה +2 תושבת הוד השרון, מטפלת הוליסטית, רפלקסולוגית ודולה, יש פנים טובות. לא בכל יום נתקלים באישה שכל רצונה הוא לעזור לאחרים, בזמן שהיא עצמה מתקשה. גרבינר מתקשה בהליכה ויש לה בעיות בשיווי משקל בעקבות המחלה. "המחלה מתעתעת כי רגע אחד אני חזקה ויכולה וברגע שני אני חלשה וחייבת לנוח. קשה לעתים לעמוד בתכנונים. למשל באוקטובר השנה נסעתי לקניה לטיול ספארי במסגרת קבוצה שנקראת חוצי גבולות (טיולי נכים). הקבוצה הייתה מורכבת : משני שבצים, פגוע ירי, שתי פוליו, מתכנן הטיול והמוציא אל הפועל היה אחרי פגיעה בתאונת דרכים ואני עם טרשת נפוצה. מה ההבדל ביני לבינם? הם יודעים היכן הם מתחילים והיכן הם נגמרים. זו הנכות והיא ברורה. אצלי כל הזמן זה משתנה. רגע אני על הג'יפ בספארי עומדת, פותחים לי את הגג לצלם את החיות, חצי שעה אחרי נאלצו להסיע אותי על כסא גלגלים כי אינני מסוגלת ללכת. לא משעמם עם המחלה שלי".
ההתקף הראשון של גרבינר היה בהיותה בת 30. זה היה יום שבת. היא הרגישה לפתע נימולים בכל גופה, כפל ראייה והתקשתה ללכת. "לא ידעתי מה עובר על הגוף. לא הרגשתי שום פחד, אני לא פחדנית אבל לא הבנתי מה קורה. לא הלכתי לרופא, והמשכתי במשימות חיי. המשכתי ללמוד באוניברסיטה, הייתי אמא לשני ילדים קטנים, והחיים המשיכו. אחר שבועיים לערך, הגעתי לרופא ששלח אותי למיון ושם לבדיקות. המון בדיקות. חששו שזה טרשת נפוצה אך ממש אבחנו את המחלה רק כמה שנים אחרי. במשך כשנתיים טופלתי אך ורק ברפלקסולוגיה שבעצם הוציאה אותי מכל ההתקף הזה. במהלך השנים חשתי שפה נרדמת לי יד, שם נרדמת לי רגל אבל החיים המשיכו, החיים חזקים מהכל. עד 1991 הייתה גרבינר בצבע קבע. שימשה כראש מדור יחידת המחשב במרכז בינוי בצה"ל. בהתקף הראשון בדיוק יצאה ללימודים מטעם הצבא: לימודי לוגיסטיקה וכלכלה. היא הגיעה לדרגת רב סרן בתפקידה האחרון בצבא בשנת 2002 אז שימשה כראש מדור האחראי על התוכניתנים בצבא בממר"מ.כשהודיעו לך שאת חולה בטרשת נפוצה היית רב סרן בצבא בתפקיד בכיר, אם לשני ילדים קטנים, איך הגבת?
"לא ידעתי מה זה טרשת נפוצה. אז לא היה זה נפוץ כמו שזה היום. היום כולם יודעים. בטרשת נפוצה נפגעת מעטפת המייאלין העוטפת את העצבים במוח ובעמוד השדרה. ככל שהמייאלין יותר נפגע כך גדלה הפגיעה בתפקוד. המחלה בדרך כלל מתפתחת ומדרדרת בקצב שהוא מאוד ייחודי לכל אדם ואדם. אני שומרת על המחלה שלי שלא תתלהב יותר מדי. אחרי 21 שנה מצבי מוגדר כטוב אני הולכת מתפקדת עובדת פעילה וזה בזכותי".איך את לא נותנת למחלה להתקדם מהר?
"אני חוקרת את מהות המחלה שלי, ואני מנסה לחיות נכון וטוב מבחינת גוף נפש על מנת שהיא לא תתפתח. אני מסבירה למטופלים שלי את הקשר בין הגוף, הנפש והגנטיקה והמשקל שיש לכל אחד מהמרכיבים האלו על המחלה או הבעיה. במסגרת החקירות וההתבוננות שלי ודרך הטיפול באנשים ובעצמי אני מוצאת את הטריגרים שאותם צריך לשנות או איך צריך באמת לחיות כדי לא לגרום לתחלואים להרים ראש".איך חיים נכון. מה את ממליצה למטופלים שלך?
"לבחון את עצמם איך הם מתנהגים אל עצמם, האם הם מאושרים, האם הם שמחים, האם הם נאהבים ואוהבים, האם הם ביקורתיים, האם הם עושים את הייעוד שלהם, האם הם מוותרים על עצמם, האם הם בהתנגשות עם עצמם ועוד כהנה וכהנה. דרך השאלות האלו אנחנו מגלים שיש דברים שצריך לכוונן אותם כדי לחיות טוב יותר עם עצמנו".
גרבינר היא מקצוענית ולה תחומי התמחות רבים. היא מומחית בנושא פוריות אצל נשים וגברים הכוללת תמיכה לפני ולכל אורך התהליך. מומחית בטיפול בילדים הסובלים מבעיות נשימה, בעיות במערכת העיכול, חוסר שקט, הרטבות לילה, כאבי גדילה. גרבינר מטפלת גם בבעיות כמו: אסטמה, מחלות אוטואימוניות (טרשת נפוצה, קרוהן, קוליטיס, פסוריאזיס ודלקת פרקים). וגם בעיות עיכול ומעי רגיז, קיבה עצבנית ועצירויות ועוד. כל זאת באמצעות רפלקסולוגיה, ארומתרפיה ופרחי באך. את המעבר לטיפול עשתה גרבינר אט אט לאורך השנים עת עבדה בהייטק. כיום היא כבר מטפלת 15 שנים. "הגעתי לתחום הטיפולי כי זו המהות שלי. המחלה עיכבה אותי בלרוץ לשדות ההייטק ולנהל פרויקטים גדולים אבל נתנה לי את הכיוון של לטפל שזה יותר טוב כי אני עושה את מה שאני אמורה וצריכה לעשות. אני מגשימה את הייעוד. תמיד הייתי בקטע של לטפל ולא משנה אם זה בתור ילדה כשמצאנו עטלף עם כנף שבורה וטיפלנו בו אחי ואני או שזה להיות בחדר לידה דולה ולתמוך ביולדת, שזה מה שאני עושה היום".
גרבינר תמכה בעשרות נשים לפני ובמהלך הלידה. "זה כל כך כיף. זה אושר להיות שותפה ברגע כל כך ענק של הבאת חיים לעולם והיכולת שלי להשפיע על הדבר הזה. הנוכחות שלי בחדר הלידה מורידה מהיולדת וגם מבן זוגה הרבה מהעומס, המתח, הלחץ שיש בשעות הלידה. אני נותנת להם תמיכה. בתהליך הלידה ישנם מצבים, רגשות, עומסים שיש להתמודד איתם וברגע שאני בחדר לידה יחד עם היולדת אני מכוונת, תומכת ופותרת בעיות ועונה לשאלות ונותנת מענה למצבים ואני משפיעה על מהלך הלידה בעבודתי כדולה".
המוטו של גרבינר בחיים הוא לא לחיות את העבר ולא להסתכל אחורה ולומר מה היה אם ואילו, לא לחיות את העתיד, לחיות כאן ועכשיו. "כי מה שהיה בעבר עושה אותנו למה שאנו היום ומה שאנו היום יעשה לנו את העתיד ואני לא מרחמת על עצמי ואני לא פוחדת מה שצריך להיות הוא שיהיה".
במסגרת המוגבלויות של גרבינר היא חה במקסימום. היא אמנם הפסיקה לצלול אל מתחת למים, הפסיקה לטייל עם מיטבי הלכת אך נוסעת לטיולים בעולם. גרבינר הייתה בהודו בטיול עם בתה שהייתה אז בת 21 והשנה נוסעת שוב ורק באוקטובר האחרון היא שבה מטיול ספארי בקניה. "אני לא מוותרת על סגנון חיי אני רק מאזנת. אם קודם נהגתי לעשות עיסויים למטופלים היום אני עושה טיפולים משולבים: רפלקסולוגיה ועיסוי. אם בעבר לקחתי מספר לידות בחודש כעת אני מלווה כדולה נשים שאני איתם לאורך כל התהליך, כלומר כאלו שאני מטפלת בהן ועוזרת להן להיכנס להריון דרך ליווי, ההיריון ואז הכנה ללידה והלידה, ואז טיפול בתינוק.ישנן נשים רבות שעזרתי להן להיכנס להריון. אחת מהן היא אישה חד הורית שהייתה בת 41, שניסתה שלוש שנים להיכנס להריון ולא צלחה. אחרי טיפול רפלקסולוגיה אצלי של מספר חודשים היא הצליחה. זה עושה לי אושר גדול לעזור לאישה להגשים את אימהותה. אנחנו לא שולטים בהכל ולא יכולים לשנות כל דבר אבל אנחנו כן יכולים לעשות את המקסימום כדי לחיות באושר ובשמחה בדלת אמותינו ולא לחבל בזאת במו ידינו. שכל אדם לא יחטא לעצמו ויגלה מה ייעודו ויפעל לפיו".
21 שנים חיה מיכל גרבינר (52) עם טרשת נפוצה. היא ויתרה על קריירה צבאית בדרגת סגן אלוף וקריירה בהייטק ולמרות הטרשת ששינתה את עולמה היא מרגישה מורווחת.
גרבינר היא בדיוק הטיפוס שרואה את הכוס המלאה, שחושבת איך ניתן לעשות ולעזור ולא מתעסקת בנפילה. היום היא עוסקת בייעוד שלה, שהוא לעזור לאנשים, והיא עושה זאת בדרך טיפול הוליסטית.
"היום אני מגשימה את הייעוד שלי ומטפלת באנשים. הייעוד שלי הוא לעזור להם, ללכת איתם בדרך, לעבור עמם את השינויים ולהגיע עמם לתובנות ולא משנה מהי הבעיה שלהם. אם זו אישה המתקשה להיכנס להריון או שזה ילד שסובל מהרטבת לילה או שזה גבר לחוץ בעבודה, אנחנו עוברים זאת ביחד".
לגרבינר, גרושה +2 תושבת הוד השרון, מטפלת הוליסטית, רפלקסולוגית ודולה, יש פנים טובות. לא בכל יום נתקלים באישה שכל רצונה הוא לעזור לאחרים, בזמן שהיא עצמה מתקשה. גרבינר מתקשה בהליכה ויש לה בעיות בשיווי משקל בעקבות המחלה. "המחלה מתעתעת כי רגע אחד אני חזקה ויכולה וברגע שני אני חלשה וחייבת לנוח. קשה לעתים לעמוד בתכנונים. למשל באוקטובר השנה נסעתי לקניה לטיול ספארי במסגרת קבוצה שנקראת חוצי גבולות (טיולי נכים). הקבוצה הייתה מורכבת : משני שבצים, פגוע ירי, שתי פוליו, מתכנן הטיול והמוציא אל הפועל היה אחרי פגיעה בתאונת דרכים ואני עם טרשת נפוצה. מה ההבדל ביני לבינם? הם יודעים היכן הם מתחילים והיכן הם נגמרים. זו הנכות והיא ברורה. אצלי כל הזמן זה משתנה. רגע אני על הג'יפ בספארי עומדת, פותחים לי את הגג לצלם את החיות, חצי שעה אחרי נאלצו להסיע אותי על כסא גלגלים כי אינני מסוגלת ללכת. לא משעמם עם המחלה שלי".
ההתקף הראשון של גרבינר היה בהיותה בת 30. זה היה יום שבת. היא הרגישה לפתע נימולים בכל גופה, כפל ראייה והתקשתה ללכת. "לא ידעתי מה עובר על הגוף. לא הרגשתי שום פחד, אני לא פחדנית אבל לא הבנתי מה קורה. לא הלכתי לרופא, והמשכתי במשימות חיי. המשכתי ללמוד באוניברסיטה, הייתי אמא לשני ילדים קטנים, והחיים המשיכו. אחר שבועיים לערך, הגעתי לרופא ששלח אותי למיון ושם לבדיקות. המון בדיקות. חששו שזה טרשת נפוצה אך ממש אבחנו את המחלה רק כמה שנים אחרי. במשך כשנתיים טופלתי אך ורק ברפלקסולוגיה שבעצם הוציאה אותי מכל ההתקף הזה. במהלך השנים חשתי שפה נרדמת לי יד, שם נרדמת לי רגל אבל החיים המשיכו, החיים חזקים מהכל. עד 1991 הייתה גרבינר בצבע קבע. שימשה כראש מדור יחידת המחשב במרכז בינוי בצה"ל. בהתקף הראשון בדיוק יצאה ללימודים מטעם הצבא: לימודי לוגיסטיקה וכלכלה. היא הגיעה לדרגת רב סרן בתפקידה האחרון בצבא בשנת 2002 אז שימשה כראש מדור האחראי על התוכניתנים בצבא בממר"מ.כשהודיעו לך שאת חולה בטרשת נפוצה היית רב סרן בצבא בתפקיד בכיר, אם לשני ילדים קטנים, איך הגבת?
"לא ידעתי מה זה טרשת נפוצה. אז לא היה זה נפוץ כמו שזה היום. היום כולם יודעים. בטרשת נפוצה נפגעת מעטפת המייאלין העוטפת את העצבים במוח ובעמוד השדרה. ככל שהמייאלין יותר נפגע כך גדלה הפגיעה בתפקוד. המחלה בדרך כלל מתפתחת ומדרדרת בקצב שהוא מאוד ייחודי לכל אדם ואדם. אני שומרת על המחלה שלי שלא תתלהב יותר מדי. אחרי 21 שנה מצבי מוגדר כטוב אני הולכת מתפקדת עובדת פעילה וזה בזכותי".איך את לא נותנת למחלה להתקדם מהר?
"אני חוקרת את מהות המחלה שלי, ואני מנסה לחיות נכון וטוב מבחינת גוף נפש על מנת שהיא לא תתפתח. אני מסבירה למטופלים שלי את הקשר בין הגוף, הנפש והגנטיקה והמשקל שיש לכל אחד מהמרכיבים האלו על המחלה או הבעיה. במסגרת החקירות וההתבוננות שלי ודרך הטיפול באנשים ובעצמי אני מוצאת את הטריגרים שאותם צריך לשנות או איך צריך באמת לחיות כדי לא לגרום לתחלואים להרים ראש".איך חיים נכון. מה את ממליצה למטופלים שלך?
"לבחון את עצמם איך הם מתנהגים אל עצמם, האם הם מאושרים, האם הם שמחים, האם הם נאהבים ואוהבים, האם הם ביקורתיים, האם הם עושים את הייעוד שלהם, האם הם מוותרים על עצמם, האם הם בהתנגשות עם עצמם ועוד כהנה וכהנה. דרך השאלות האלו אנחנו מגלים שיש דברים שצריך לכוונן אותם כדי לחיות טוב יותר עם עצמנו".
גרבינר היא מקצוענית ולה תחומי התמחות רבים. היא מומחית בנושא פוריות אצל נשים וגברים הכוללת תמיכה לפני ולכל אורך התהליך. מומחית בטיפול בילדים הסובלים מבעיות נשימה, בעיות במערכת העיכול, חוסר שקט, הרטבות לילה, כאבי גדילה. גרבינר מטפלת גם בבעיות כמו: אסטמה, מחלות אוטואימוניות (טרשת נפוצה, קרוהן, קוליטיס, פסוריאזיס ודלקת פרקים). וגם בעיות עיכול ומעי רגיז, קיבה עצבנית ועצירויות ועוד. כל זאת באמצעות רפלקסולוגיה, ארומתרפיה ופרחי באך. את המעבר לטיפול עשתה גרבינר אט אט לאורך השנים עת עבדה בהייטק. כיום היא כבר מטפלת 15 שנים. "הגעתי לתחום הטיפולי כי זו המהות שלי. המחלה עיכבה אותי בלרוץ לשדות ההייטק ולנהל פרויקטים גדולים אבל נתנה לי את הכיוון של לטפל שזה יותר טוב כי אני עושה את מה שאני אמורה וצריכה לעשות. אני מגשימה את הייעוד. תמיד הייתי בקטע של לטפל ולא משנה אם זה בתור ילדה כשמצאנו עטלף עם כנף שבורה וטיפלנו בו אחי ואני או שזה להיות בחדר לידה דולה ולתמוך ביולדת, שזה מה שאני עושה היום".
גרבינר תמכה בעשרות נשים לפני ובמהלך הלידה. "זה כל כך כיף. זה אושר להיות שותפה ברגע כל כך ענק של הבאת חיים לעולם והיכולת שלי להשפיע על הדבר הזה. הנוכחות שלי בחדר הלידה מורידה מהיולדת וגם מבן זוגה הרבה מהעומס, המתח, הלחץ שיש בשעות הלידה. אני נותנת להם תמיכה. בתהליך הלידה ישנם מצבים, רגשות, עומסים שיש להתמודד איתם וברגע שאני בחדר לידה יחד עם היולדת אני מכוונת, תומכת ופותרת בעיות ועונה לשאלות ונותנת מענה למצבים ואני משפיעה על מהלך הלידה בעבודתי כדולה".
המוטו של גרבינר בחיים הוא לא לחיות את העבר ולא להסתכל אחורה ולומר מה היה אם ואילו, לא לחיות את העתיד, לחיות כאן ועכשיו. "כי מה שהיה בעבר עושה אותנו למה שאנו היום ומה שאנו היום יעשה לנו את העתיד ואני לא מרחמת על עצמי ואני לא פוחדת מה שצריך להיות הוא שיהיה".
במסגרת המוגבלויות של גרבינר היא חה במקסימום. היא אמנם הפסיקה לצלול אל מתחת למים, הפסיקה לטייל עם מיטבי הלכת אך נוסעת לטיולים בעולם. גרבינר הייתה בהודו בטיול עם בתה שהייתה אז בת 21 והשנה נוסעת שוב ורק באוקטובר האחרון היא שבה מטיול ספארי בקניה. "אני לא מוותרת על סגנון חיי אני רק מאזנת. אם קודם נהגתי לעשות עיסויים למטופלים היום אני עושה טיפולים משולבים: רפלקסולוגיה ועיסוי. אם בעבר לקחתי מספר לידות בחודש כעת אני מלווה כדולה נשים שאני איתם לאורך כל התהליך, כלומר כאלו שאני מטפלת בהן ועוזרת להן להיכנס להריון דרך ליווי, ההיריון ואז הכנה ללידה והלידה, ואז טיפול בתינוק.ישנן נשים רבות שעזרתי להן להיכנס להריון. אחת מהן היא אישה חד הורית שהייתה בת 41, שניסתה שלוש שנים להיכנס להריון ולא צלחה. אחרי טיפול רפלקסולוגיה אצלי של מספר חודשים היא הצליחה. זה עושה לי אושר גדול לעזור לאישה להגשים את אימהותה. אנחנו לא שולטים בהכל ולא יכולים לשנות כל דבר אבל אנחנו כן יכולים לעשות את המקסימום כדי לחיות באושר ובשמחה בדלת אמותינו ולא לחבל בזאת במו ידינו. שכל אדם לא יחטא לעצמו ויגלה מה ייעודו ויפעל לפיו".
מומלץ לקריאה בשלב הטיפול
