מאז שאני זוכרת את עצמי, אני חולמת. רואה את החלום לנגד עיניי, ואם הוא גדול ונוגע עמוק פנימה ברגש, אני מכוונת מטרה להגשים אותו. על החלום הנוכחי שלי, שהוא כיום משימת חיי, ממש לא ידעתי על קיומו הכואב בתוכי, ורק לפני כשש שנים כשנקראתי למלא את תפקיד מנכ"לית עמותת הבית לחולי טרשת נפוצה, רק אז הבנתי את משמעות חיי. הבנתי למה דווקא אני…כשהכל התחיל בגיל צעיר, ההתקפים הקשים, הדיכאון, עיוורון פתאומי שתקף בשתי עיניים, ובעיקר פחד מוות ותחושת החוסר וודאות והשמחה בחיים. הפחד להירדם בלילה כשהמחשבות כבר מכאיבות בגוף מרוב חרדות ופחד, על…מה יהיה מחר בבוקר כשאתעורר ולא אוכל לראות את התינוק שלי ואת העולם והחיים שאני כל כך אוהבת. זה פחד מוות. וכך התחיל המסע של חיי. בגלל הכאבים הפיזיים ובעיקר הנפשיים, למדתי לבקש עזרה. התחלתי להתייחס אט אט אל הגוף שלי, אל עצמי. התחלתי לטפל בעצמי, ובעיקר, בנפש שלי.
היום אני יודעת כי מהמקומות הכי עמוקים וכואבים, שחלקם עדיין מדממים וחלקם הגדול מבריאים, שיש לי את ההבנה והיכולת לקלף את השכבות ולגעת בכאב, לטפל, והכי חשוב לי, לתת ולעזור לאחרים ברגעי השפל הכי כואבים שלהם, לעודד אותם, להרגיע, לטעת תקווה. היום אני כותבת בפעם הראשונה בחיי את הסיפור האישי שלי, ולא בגללי, אלא למען האחרים כי זה מה שמניע אותי. לחולל שינוי בחיים של אחרים שזקוקים לשינוי. זה מה שאני עושה כיום, כל יום.
עמותת "הבית לחולי טרשת נפוצה" נחושה לחולל שינוי משמעותי באיכות חייהם של חולי טרשת נפוצה ושואפת להיות אחראית חברתית ומובילה בתחום. זהו חזון העמותה, שכתבתי כחצי שנה מעת כניסתי לתפקיד מנכ"לית העמותה, ולשם אני צועדת. צועדת בדרך אל הבית, מניחה ומסדרת את אבני הדרך בזו אחר זו, במטרה להניח בעתיד הקרוב את אבני היסוד, זו על זו, לשם הקמת מרכז קהילתי למתמודדים עם טרשת נפוצה ובני משפחותיהם.
הדרך שלי אומנם מדוייקת וברורה, וההליכה בה עמוסה באתגרים, ובכל זאת החיים לימדו אותי שצריך וכדאי לפעמים, ללכת לאיבוד בדרך…….
אין לדעת מה נגלה בצידה של הדרך. לאילו הזדמנויות נחשף.
או שיש המפרשים זאת כ-"תגלית מזל". והמזל בא לנפש הנכונה. יש הרבה מאד דוגמאות לכך מעולמות תוכן שונים כמו: "יצא לחפש אתונות ומצא מלוכה" (שמואל א', פרק ט') או דוגמת אלכסנדר פלמינג שעסק בחקר זיהום הגורם למחלת השפעת ותוך כדי המחקר הבחין כי באחת מצלוחיות החיידקים שחקר התפתח עובש וסביבו נוצרה טבעת נקייה מחיידקים; וכך נתגלה הפניצילין, קוטל החיידקים, שחולל מהפכה ברוקחות וברפואה והביא למיגורן של מחלות קטלניות.
ובעולם התוכן שלנו: עמותה קטנה. בעלת משאבים מצומצמים. כמעט ואין ברירה אלא ללכת לאיבוד בדרך…כשהמשמעות היא: להיות קשובים לסביבה, לנטרל את הרעשים הסביבתיים והגורמים המעכבים, לייצר ולפתח כל הזמן הזדמנויות כדי להתקדם ולהצליח, ליזום מהלכים בעלי סיכון אך ברי קיימא, לחבק את השונה וללמוד ממנו עולמות – ולאורך כל הדרך לא לאבד אפילו לרגע את התשוקה ל-עשייה לטובת האחר. את התקווה לימים טובים ובריאים יותר. את הניצחונות הקטנים והשמחה בלב מההתקדמות המהירה בצעדים קטנים ומחושבים לעבר המטרה הגדולה. והכי חשוב!.. אהבת חינם, מעומק הלב!