טרשת נפוצה היא מחלה אוטואימונית – מחלה בה מערכת החיסון אשר אמורה להגן עלינו תוקפת בטעות את הגוף. בטרשת נפוצה מערכת החיסון תוקפת את מעטפת המיאלין במוח ובחוט השדרה. מעטפת המיאלין היא השכבה השומנית אשר מבודדת ומגנה על תאי העצב – כמו הפלסטיק שעוטף חוטי חשמל.

משמעות האיבוד של החומר המבודד היא פגיעה ביכולת של העצבים להעביר מידע. בעבר סברו כי המיאלין הוא המרכיב היחיד שנפגע במחלה, אולם כיום ברור כי המחלה פוגעת גם בתאי העצב עצמם.

בגלל התפקוד המרכזי של המוח וחוט השדרה בכל תנועה, תחושה, מחשבה, תפישה והרגשה, התסמינים שיכולים לנבוע מהמחלה הם אינסופיים ומשתנים מאוד מאדם לאדם וגם מהתקף להתקף באותו אדם – בהתאם למיקום הנזק במערכת העצבים.

טרשת נפוצה היא מחלה דינמית ופרוגרסיבית, כלומר כזו שכל הזמן משתנה ולטווח הארוך מובילה להתדרדרות ביכולות. כדי לעמוד על השינויים הקטנים ביותר, לזהותם ולתת להם מענה הולם אשר יעכב ואולי יעצור את התפתחותם של תסמיני המחלה, יש לעמוד בתוכנית המעקב שתיבנה על-ידי הנוירולוג.

בהתאם לאופייה הבלתי צפוי של המחלה, גם תוכנית המעקב יכולה להשתנות כמה וכמה פעמים לאורך השנים. לכן בראש ובראשונה חשוב הקשר והמעקב מול נוירולוג מומחה עליו אתם סומכים. על הנוירולוג להיות רגיש, חכם וגמיש כדי לזהות את התפתחותם האפשרית של תסמינים חדשים או שינויים במהלך המחלה ולהגיב אליהם באמצעות שלל הכלים העומדים לפניו, תרופתיים ולא-תרופתיים.

המעקב הנערך על ידי הנוירולוג ובדיקות העזר אליהן הוא מפנה חשובים, מכיוון שיכולות השליטה במחלה והניהול שלה עולות ככל שזיהוי השינויים בתוך המחלה מתרחש מוקדם יותר.

במדריך הבא ניתן מידע לגבי הבדיקות שעל האדם עם טרשת נפוצה לעבור באופן קבוע, אך חשוב לציין כי אין תחליף להערכה וההמלצות המותאמות של הנוירולוג המטפל. בנוסף, לצערנו, בישראל כמו גם בשאר העולם, ישנן מגבלות כתוצאה ממשאבים ותקציבים מוגבלים, אשר יכולות לפגוע בביצוע המעקב האידיאלי.

בדיקות שגרתיות לכלל המטופלים עם טרשת נפוצה

הבדיקה הנוירולוגית

הבדיקה הנוירולוגית הינה הראשונה והיא חשובה ביותר. במהלך הבדיקה יעבור המטופל בדיקה גופנית בה יזהה הנוירולוג תגובות חריגות של מערכת העצבים. ביו היתר יבדקו התנועה, התחושה, הרפלקסים, הראייה ותנועות העיניים, קואורדינציה ושיווי משקל.

הנוירולוג ישאל על שינויים במהלך התקופה האחרונה. חשובה הפתיחות ושיתוף הנוירולוג בכל דבר, גם אם נראה שאינו קשור או שאולי מביך לדבר עליו.

בשיחה עם המטופל מתרשם הנוירולוג מיכולת הדיבור, מצב הרוח והיכולות הקוגניטיביות וניתן דגש לתסמינים עליהם מדווח המטופל, גם אם לא עלו בבדיקה הגופנית.

תדירות: מומלץ לעבור את הבדיקה הנוירולוגית אחת לשלושה חודשים. תדירות המעקב עשויה להשתנות בהתאם למאפייני המחלה וצרכי המטופל.

בדיקת תהודה מגנטית (MRI)

סריקת ה-MRI היא בדיקת הדמיה המאפשרת "הצצה" אל תוך המוח או חוט השדרה. בדיקה זו הכרחית לאבחון מחלת הטרשת הנפוצה, אך חשובה ביותר גם לצורך מעקב אחר התקדמות המחלה.

ההדמיה מעניקה מידע לגבי פעילות דלקתית, הופעתם של נגעים חדשים, התרחבות או התכווצות של נגעים ישנים, התנוונות ופגיעה בחומר האפור במוח ועוד. למידע זה יש ערך לגבי פעילות המחלה, יעילות הטיפול התרופתי והמאמצים השיקומיים.

חשוב לציין כי פעמים רבות תמונת ה-MRI מספקת מידע שלא ניתן להשיגו בכל דרך אחרת. ייתכן שהמטופל אינו חש בשינוי, הבדיקה הגופנית הנוירולוגית תהיה תקינה ועדיין קיימת מחלה פעילה שיהיה ניתן לזהותה רק באמצעות ניתוח ממצאי ההדמיה.

תדירות: אם בעבר סריקת ה-MRI הייתה מתבצעת רק לאור שינוי במצב המטופל שיש לאבחן, כיום ישנה מודעות לצורך בהדמיה בתדירות קבועה, לטובת זיהוי ואבחון מוקדם של שינויים במצבו הנוירולוגי של המטופל. ההמלצה הכללית כיום גורסת שעל מטופל עם טרשת נפוצה לעבור באופן שגרתי סריקת MRI מידי שנה. ישנם מצבים בהם מומלץ לבצע הדמיה בתדירות גבוהה יותר. אחד מהם הוא בעת התחלת טיפול תרופתי או שינוי בטיפול. בתחילתו של טיפול חדש יש לבצע הדמיה כדי לקבוע "Baseline" – תמונה ראשונית אליה יושוו ההדמיות בהמשך ועל פיהן תיקבע יעילות הטיפול. כדי לוודא שאכן הטיפול החדש עומד בציפיות מומלץ לבצע הדמיה בתדירות גבוהה יותר במהלך השנתיים הראשונות. בנוסף, כל שינוי או חשד יכול להוביל את הנוירולוג להחלטה כי על המטופל לעבור הדמיה בדחיפות.

יש לציין כי בדיקת ה-MRI היא יקרה וזמינותה מוגבלת ולכן לעיתים לנוירולוגים אין מנוס, אלא להתחשב באילוץ זה.

הערכה קוגניטיבית

טרשת נפוצה עלולה להוביל לירידה ביכולות כגון זיכרון, קשב ומהירות עיבוד המידע לאחר פגיעה באזורים ובמסלולים המוחיים המעורבים בתפקוד הקוגניטיבי. כדי לעמוד על השינויים הקטנים ביותר בתפקוד הקוגניטיבי של המטופל יש לערוך הערכה קוגניטיבית כבר בתהליך אבחון המחלה או מיד לאחריו כדי ליצור "Baseline" אמין של יכולות המטופל. לאחר מכן מומלץ לבצע הערכות קוגניטיבית מידי שנה, אשר יושוו לבדיקות הקודמות ויאפשרו זיהוי מוקדם של התדרדרות באחד מהתחומים הקוגניטיביים שנבדקים.

בעבר הבדיקה הקוגניטיבית נדרשה רק לאחר שהנוירולוג או המטופל זיהו שינוי משמעותי ביכולות, אך לרוב בדיקות אלו כבר הצביעו על פערים גדולים מידי שהיה קשה לפצות עליהם באמצעות הטיפוליים השיקומיים ואחרים. ככל שהפער קטן יותר, והפגיעה ביכולות מתונה, כך הפוטנציאל השיקומי גדול יותר.

כיום מומלץ להתחיל באימונים קוגניטיביים, כלומר פעילויות המחזקות את הקשרים והמבנים המוחיים האחראים על התפקוד הקוגניטיבי, מוקדם ככל שניתן. חיזוק המבנים המוחיים יוביל לכך שיהיו חסינים יותר ופגיעים פחות לפעילות המחלה.

תדירות: המלצת הפסיכולוגים קוראת לבצע הערכה קוגניטיבית מידי שנה או בסמוך לכל סריקת MRI מוח, מתוך ההנחה שכל שינוי במוח יכול להוביל לפגיעה קוגניטיבית אותה כדאי לזהות מוקדם ככל האפשר. גם ההערכה הקוגניטיבית המלאה היא יקרה ורוב המחלקות ברחבי העולם מתקשות לעמוד בהמלצה. לכן, בחלק מהמקומות מוצאים פתרונות חלופיים כגון: בחינה קצרה של הנוירולוג כחלק מהבדיקה השגרתית, שאלונים למטופל, העברת מבחני סינון על-ידי איש צוות שאינו פסיכולוג, או שימוש בכלי הערכה ממוחשבים. במידה שכלי הסינון מוצאים עדות לירידה ביכולות הקוגניטיביות יש לפנות להערכה מלאה אצל פסיכולוג שייתקף את הממצאים, יבחן תחומים נוספים וייתן המלצות בהתאם.

בדיקות ומעקב מומחים בהתאם להערכת הנוירולוג

התסמינים והפגיעה ביכולות כתוצאה ממחלת הטרשת הנפוצה הם מגוונים ושונים ממטופל למטופל. מכיוון שהפגיעה היא במערכת העצבים המרכזית (מוח וחוט השדרה) האחראית על טווח כה רחב של תפקודים, אין זה ריאלי כי המטופל יהיה במעקבים ובדיקות אצל כל המומחים אשר עשויים להיות קשורים למחלה. הנוירולוג המטפל הוא זה שאחראי לעקוב אחר המטופל ולזהות האם יש צורך בשילוב מומחים נוספים לשם הרחבת הבדיקות והטיפולים לטובת שיפור איכות החיים ועיכוב התקדמות המחלה.

עם אבחון של טרשת נפוצה, מומלץ לעבור הערכה ראשונית אצל רוב אנשי הטיפול הקשורים למחלה, כדי לתעד מדדים אמינים של יכולות ותפקוד המטופל בתחילת המחלה. מדדים אלו ייצרו Baseline שישמש להשוואות והבנה מעמיקה יותר של מצבו הנוירולוגי של המטופל בעתיד. ההערכה הראשונית חשובה אף יותר במידה שהתסמינים הראשוניים שהובילו לאבחנה ומהם סובל המטופל קשורים לתחום המומחיות של איש הטיפול. לדוגמה, במידה שהאבחנה של מחלת הטרשת הנפוצה הגיעה לאחר פגיעה ביכולת הראייה, כדאי שתתבצע גם ההערכה של נוירו-אופטומולוג (רופא עיניים עם התמחות גם בנוירולוגיה); במידה שהתסמינים מהם סובל המטופל כוללים דחיפות במתן שתן כדאי שתתבצע הערכה ומעקב גם על-ידי נוירו-אורולוג.

בדיקת טומוגרפיה אופטית (OCT)

בדיקת טומוגרפיה אופטית – Optical Coherence Tomography ובקיצור OCT – היא בדיקת הדמיה המשמשת חוקרים, נוירולוגים ונוירו-אופטומולוגים כדי לקבל תמונה ברורה של אחורי העין ולזהות פגיעה המתרחשת ברשתית העין (רטינה) ובעצב הראייה.

הבדיקה עצמה היא פשוטה ואורכת רק מספר דקות. במהלך הבדיקה מתבקש המטופל להניח את סנטרו על המכשיר ולהביט אל תוך עדשה. לרוב, במקביל להדמיית ה-OCT תיערך גם בדיקה נוירולוגית והערכה של יכולת הראייה על ידי נוירו-אופטומולוג.

כיום מטופל יעבור OCT במידה שיש להעריך או לאבחן את קשיי הראייה מהם הוא סובל, כחלק ממעקב אחר הטיפול בתרופה גילניה או כאשר ישנה מחלה נוספת הפוגעת בעין (כמו גלאוקומה).

בהדמיית ה-OCT ניתן בקלות למדוד את עובי שכבת העצב ברשתית, לכן ישנם נוירולוגים הקוראים להשתמש ב-OCT גם למעקב אחר התנוונות תאי העצב בעקבות מחלת הטרשת הנפוצה.

פוטנציאלים מעוררים V.E.P/ BERA/ S.E.P

בדיקת פוטנציאלים מעוררים (Evoked potentials) בוחנת את הזמן שלוקח למוח לקבל מסרים. הבודק הטכני מבצע את הבדיקה על פי ההנחיות שהוא מקבל מהנוירולוג של המטופל. לרוב מדובר ב-3 סוגי בדיקות: V.E.P – שנועדה לבדוק את ההולכה החשמלית לאורכו של עצב הראייה, BERA – שנועדה לבדוק את ההולכה החשמלית של עצב השמיעה ו- S.E.P – בה נבחנת תקינות המסלולים התחושתיים מן הגפיים אל המוח.

כדי לבצע את הבדיקות הבודק מניח אלקטרודות קטנות על הראש של המטופל במטרה לנטר את גלי המוח המגיבים לגירויי ראייה, שמיעה או תחושה. בדיקת ה-SEP עלולה להיות לא נעימה עקב גירוי חשמלי חוזר בגפיים, וכל הבדיקות עשויות לארוך זמן.

ההנחה היא שאם ישנה פגיעה במיאלין, המסרים העצביים אל המוח וממנו יהיו איטיים יותר. עיכוב של רק 10 מילי שניות כבר יכול להצביע על פגיעה בנתיב ההולכה העצבית.

בדיקה זו לרוב משמשת ככלי עזר לאבחון המחלה, אך גם לאחר האבחון יכול הנוירולוג להשתמש בבדיקה כדי לזהות שיפור או החמרה בתפקוד הנוירולוגי.

אולטרה סאונד (שארית שתן)

טרשת נפוצה עלולה לגרום לבעיות בשלפוחית השתן. בבדיקת שארית שתן בוחנים את יכולת ההתרוקנות של שלפוחית השתן. בדיקה זו כוללת סריקה של שלפוחית השתן באמצעות מכשיר אולטרה סאונד. במידה שיש פחות מ-100 מ"ל שארית שתן בשלפוחית לאחר שביצעת התרוקנות, אזי שארית השתן שלך תקינה ובמידה שאתה חש תסמינים יש לבדוק גורמים נוספים. במידה שלמעלה מ-100 מ"ל נוזל נשארו בשלפוחית השתן לאחר התרוקנות, סימן שהתסמינים אותם אתה חש הם כנראה כתוצאה מבעיה בהתרוקנות השלפוחית שנגרמה על ידי המחלה.

בדיקה זו לרוב תגיע בהמלצת נוירו-אורולוג לאחר בדיקה וחקירת התסמינים הנוגעים לשלפוחית השתן. עם תוצאות הבדיקה יש לחזור אל הנוירו-אורולוג בכדי לקבל טיפול מתאים.

פיזיותרפיה

בחלק מהמקומות מתבצעת הערכת פיזיותרפיסט כבר בשלב אבחון המחלה או מיד אחריה כדי לזהות קשיים בהם כדאי לטפל ובכדי ליצור Baseline, כלומר מדדים אובייקטיביים באשר ליכולות ההליכה, היציבות, כוח ואחרות, אליהם יושוו בדיקות שהמטופל יבצע בעתיד. במקומות אחרים, הפנייה לפיזיותרפיסט תתקבל רק כאשר יעלו בבדיקה הנוירולוגית קשיים בתחומים הרלוונטיים.

הערכת פיזיותרפיסט יכולה להימשך בין 1 ל-3 פגישות, אחריהן יוכל המטפל להתחיל בטיפול ולתת המלצות המתאימות למצבו הייחודי של המטופל. כחלק מההערכה יישאל המטופל באשר למטרותיו האישיות והפיזיותרפיסט ידע להתאים את התוכנית הטיפולית כדי להגשימן, מטרות כגון: מניעת נפילות, הליכה מהירה, הפחתת הכאב, חיזוק שרירים, ללמוד לרקוד או לחזור לנסוע על אופניים. לפעמים כדי להשיג את המטרות ייתכן שימליץ הפיזיותרפיסט על שימוש באמצעי עזר ליציבות והליכה כמו סדים, מקל הליכה או רולטור.

ריפוי בעיסוק

אנשים עם טרשת נפוצה מופנים לטיפול ריפוי בעיסוק כאשר קיימים תסמינים ותלונות בתחומים: עייפות, חולשה של הגפיים, פגיעה בקואורדינציה או במוטוריקה העדינה, איבוד תחושה, ספסטיות ובעיות קוגניטיביות. מטרת הטיפול בריפוי בעיסוק היא לאפשר לאנשים לטפל בעצמם, לעבוד וליהנות בכל פעילות בה ירצו או יצטרכו להשתתף.

לאחר ההפניה לריפוי בעיסוק יעבור המטופל הערכה שתיקבע את המוקד בו יש לטפל ואת סוג הטיפול המתאים לו. הטיפולים יכולים להיות פרטניים או קבוצתיים ואין מספר מוגדר של פגישות שמתאים לכולם. לכל אחד צריכה להיבנות תוכנית טיפולית ייחודית בהתאם לאופיו, סוג הפגיעה וסוג הטיפול אותו צריך. ברגע שאדם מטופל בריפוי בעיסוק, נהוג בחלק מהמקומות לקבוע פגישות מעקב והערכה גם לאחר הטיפול כדי לוודא הישמרותם של הישגי הטיפול.

קלינאי תקשורת

קלינאי התקשורת עוזר לאנשים עם טרשת נפוצה להתמודד עם תסמינים הפוגעים בתקשורת או ביכולת הבליעה. אדם עם טרשת נפוצה יקבל הפניה להערכת קלינאי תקשורת במידה שדיבורו איטי או לא ברור, כאשר יש קושי לשלוף מילים, לשיים, לקרוא ולהבין. בנוסף, כאשר קיים קושי לבלוע או שישנם שיעולים ותחושת חנק כאשר אוכלים או שותים.

בעת הערכת קלינאי התקשורת יתבקש המטופל לעבור מספר בדיקות שיבחנו את יכולות הדיבור וההבנה שלו. עוד ייתכן שקלינאי התקשורת יבקש מהמטופל בזמן הבדיקה לאכול ולשתות כדי לוודא שאין קשיים בבליעה. קלינאי התקשורת בהערכתו יכול לקבוע את המקור לבעיית המטופל ולקבוע תוכנית שיקומית שתעזור לו להתגבר עליה. לרוב, קלינאי התקשורת עובדים בשיטה הוליסטית – עם המטופל ובני משפחתו וכן עם אנשי מקצוע נוספים (כמו רופא אף אוזן גרון, הנוירולוג, פסיכולוג, מרפאה בעיסוק וכדומה) כדי לבנות את התוכנית האידיאלית לטיפול.

ההפניה לקלינאי תקשורת ניתנת לרוב על-ידי הנוירולוג, אך בחלק מהמרפאות ישנה בדיקה שגרתית/תקופתית שמטרתה לאבחן תסמינים בתחום התקשורת והבליעה עוד בשלבים המוקדמים. הערכת קלינאי התקשורת מומלצת במקביל לאבחון המחלה, גם כדי לזהות אם ישנם תסמינים הקשורים לתקשורת ולבליעה וגם בכדי ליצור נתוני הערכה שישמשו לשם השוואה בהמשך.

אורתופד

אנשים עם טרשת נפוצה נמצאים בסיכון גבוה לבעיות אורתופדיות, לפגיעות בעצם, שריר, רצועות וסחוסים. הפגיעות האורתופדיות נובעות מבעיות בשיווי המשקל, ירידה בכוח השרירים, בעיות התחושה והפגיעה הקוגניטיבית – כל אלו מובילים ליותר נפילות ותאונות. בנוסף, לאורתופד יש לעיתים תרומה באבחנה המבדלת בין טרשת נפוצה לבעיה אורתופדית (כמו פריצת דיסק). האורתופד יכול לעזור בהתאמת אמצעי עזר נכון ובהתמודדות עם ספסטיות.

פסיכיאטר

מכיוון שטרשת נפוצה פוגעת במוח, היא עלולה לכלול תסמינים נוירו-פסיכאטריים רבים, הדורשים התמחות מיוחדת בכדי לאבחן ולטפל בהם. התחום הנוירו-פסיכיאטרי מתחלק לשני תחומים מרכזיים– הראשון: השינויים הקוגניטיביים והשני: השינויים במצב הרוח וההתנהגות.

אנשים עם טרשת נפוצה באופן סטטיסטי סובלים יותר בהשוואה לאוכלוסיה הרגילה מדיכאון וחרדה, עייפות והפרעות שינה, הפרעה בי-פולארית (דו-קוטבית), אופוריה, פסיכוזות ושינויים אישיותיים. חלק קטן מהמטופלים מתאר לעיתים פרצי צחוק או בכי שאינם רצוניים ואינם נשלטים (מה שמכונה בשפה המקצועית אפקט פסאודו בולברי).

התסמינים הנוירו-פסיכיאטריים אינם ידועים דיים בקרב ציבור המטופלים, ורבים מתקשים לחבר בין השינויים הקוגניטיביים והרגשיים אותם הם חשים לבין מחלת הטרשת הנפוצה.

בחלק מהמרפאות נעשית פגישת הערכה עם פסיכיאטר כחלק מהערכתו הכוללת של המטופל ובחלק האחר המטופל מופנה במידה שעלו בבדיקה הנוירולוגית תסמינים נוירו-פסיכיאטרים הדורשים הערכה וטיפול.

כיום ישנם טיפולים יעילים ומתקדמים להפרעות הנוירו-פסיכיאטריות הנובעות ממחלת הטרשת הנפוצה והטיפול קל ויעיל יותר ככל שהאבחון מוקדם ומדויק יותר.

אורולוג

האורולוג הוא רופא המתמחה במחלות הפוגעות בתפקוד שלפוחית השתן ובתפקוד המיני. במחלת הטרשת הנפוצה תתכן פגיעה בשני התחומים, בעקבות הנגעים במוח או בחוט השדרה.

בחלק מהמרפאות לטרשת נפוצה ישנה פגישת היכרות עם האורולוג או עם נוירו-אורולוג כדי שישאל ויאבחן בעיות בתפקוד המיני ובשלפוחית השתן. ברוב המקומות יופנה המטופל לאורולוג במידה שאחד מהתסמינים עלה בהערכת הנוירולוג המטפל.

תפקידו של האורולוג חשוב מכיוון שבעיות בשלפוחית השתן, בדרגות חומרה שונות, יופיעו אצל כ-75% מהאנשים עם טרשת נפוצה. בקרב הנשים כ-83% יחושו פגיעה כלשהי בתפקוד המיני. למרות השכיחות הגבוהה של בעיות אורולוגיות בקרב אנשים עם טרשת נפוצה, הבושה וחוסר המודעות כי תסמינים אלו קשורים למחלת הטרשת הנפוצה וניתנים לטיפול, מובילים לכך שרק מעטים מגיעים לאורולוג ומקבלים עזרה בשלב מוקדם.

נוירו-אופטומולוג

במחלת הטרשת הנפוצה תסמינים בתחום הראייה והשימוש בנוירו-אופטומולוג כיועץ שכיחים מאוד. עוד טרם האבחנה הסופית של טרשת נפוצה מוערך שכרבע מהאנשים עם טרשת נפוצה החלו את תהליך האבחנה לאחר שחשו פגיעה ביכולת הראייה.

על הנוירו-אופטומולוג להבחין האם בעיית הראייה עליה מתלונן המטופל נובעת מבעיה בעין או בקשר שבין העין למוח. אחד התסמינים השכיחים בטרשת נפוצה הוא דלקת בעצב הראייה (Optic neuritis), בה יש הפרעה בראייה הנובעת מפגיעה בעצב המחבר בין העין למוח. עוד עוקב הנוירו-אופטומולוג אחר שלל תופעות הקשורות להפרעות בתנועות גלגלי העיניים כמו ניסטגמוס (תזוזה לא רצונית של העין) או דיפלופיה (ראייה כפולה) ועוד רבות.

בחלק מהמרפאות ישנה בדיקה קבועה אצל נוירו-אופטומולוג ובמקומות אחרים תינתן הפנייה רק לאחר שעלה חשד או צורך במהלך הבדיקה הנוירולוגית.

בדיקות מעקב שגרתיות בהתאם לטיפול במחלה

בקרב מטופלים עם טרשת נפוצה, מעבר לבדיקות המעקב לקביעת המצב הנוירולוגי והתקדמות המחלה, יש גם צורך בבדיקות הקשורות לטיפול התרופתי.

כיום קיימים טיפולים רבים לטרשת נפוצה, חלקם ותיקים וחלקם טיפולים חדשים שנכנסו לשוק רק בשנים האחרונות. לצד הקדמה ואפשרויות הבחירה המגוונות, עולות גם סוגיות מורכבות באשר לתופעות הלוואי והפרופיל הבטיחותי של התרופות.

כדי להבטיח את בטיחותו של המטופל, על הנוירולוג לקבוע אילו בדיקות על המטופל לעבור לפני הטיפול, תוך כדי הטיפול ובמקרים מסוימים גם שנים לאחר תום הטיפול – כדי למנוע סיבוכים רפואיים.

כאן המקום להדגיש כי ההמלצות השונות הדרושות לצורך מעקב משתנות מעת לעת לפי עבודות, מחקרים והנחיות בין לאומיות, ולכן רצוי שכל המטופלים – ובפרט אלו שמטופלים בתרופות היותר חדישות – יתעדכנו מעת לעת באמצעות הנוירולוג הקבוע המטפל בהם.

רוב הטיפולים דורשים מעקב הכולל בדיקות תפקודי כבד וספירת דם. חלק מהטיפולים, בעיקר הטיפולים החדשים, עלולים לגרום לפגיעה במערכת החיסון ולכן נדרשות בדיקות נוגדנים למחלות זיהומיות העלולות להתפרץ ומעקב צמוד אחר רמות הלימופציטים (תאי דם לבנים) מחשש ללימפופניה (ירידה במספר הלימפוציטים). לימפופניה הופכת את הגוף לרגיש לזיהומים ועלולה להוביל בין היתר לסיבוך נדיר ומסוכן המכונה PML, שנגרם מהתפרצות הווירוס הרדום JCV. דלקת מוח נגיפית היא תופעה המזוהה בעיקר עם התרופה טיסברי, אך נצפתה גם במטופלים שהשתמשו בתרופות החדשות גליניה וטקפידרה.

בנוסף, טיפול בתרופות מסוימות מחייב בדיקות נוספות. לדוגמה, התרופה גילניה עלולה לגרום לפגיעה בראייה ולכן נדרשת הערכה מקיפה של נוירו-אופטומולוג הכוללת בדיקת OCT. תחת הטיפול בתרופה נדרשות גם בדיקות של רופא עור מאחר שהשימוש בה נקשר לסיכון מוגבר לסרטן העור מסוג קרצינומה של תאי הבסיס. למטרדה דורשת גם היא בדיקות של רופא עור מחשש לסרטן עור מסוג מלנומה וכמו כן היא עלולה לגרום לפגיעה בבלוטת התריס ולכן נדרשות בדיקות קבועות לתפקוד בלוטת התריס, גם לאחר שמפסיקים להשתמש בטיפול.

כאמור, חלק מהתרופות דורשות מעקב גם לאחר שהסתיים הטיפול. לדוגמה, תופעות הלוואי של למטרדה עלולות לצוץ שנה-שנתיים ואף יותר לאחר סיום הטיפול התרופתי. לכן נדרשת תוכנית מעקב מסודרת אליה המטופל מתחייב מראש לפני התחלת הטיפול.

ד"ר יובל כרמון הוא מנהל המרפאה לנוירואימנולוגיה וטרשת נפוצה בבית החולים מאיר ומנהל בקהילת טרשת נפוצה באתר כמוני

 ערן ברקוביץ' הוא פסיכולוג רפואי מומחה ומנהל קהילת טרשת נפוצה בכמוני ומנהל בקהילת טרשת נפוצה באתר כמוני

עדכון אחרון: פברואר 2016