שעת כושר עם עו"ד ציפי גנן, מטפלת בשיטת פלדנקרייז

שינוי תעסוקתי ושיטת פלדנקרייז היו שני העוגנים שעזרו לעו"ד ציפי גנן להתמודד עם טרשת נפוצה. היא לקחה את האימונים צעד אחד קדימה והפכה למדריכה ומטפלת. מתוך כתבתו של ישי פלדמן שפורסמה בעיתון "ישראל היום".

"דרך המחשבה האופטימית וסגנון החיים המאוזן והבריא שלפיהם היא חיה כיום, תמיד היו כנראה חלק מציפי גנן, אלא שעד לפני מספר שנים, הם לא הגיעו לידי ביטוי בהתנהלות היום יומית שלה. היו אלה שני גורמים שחברו יחד בכדי לממש את השינוי בחייה. תחילה הייתה זו שיטת פלדנקרייז, שהכניסה רוח ומשמעות חדשה עבורה. ואז, באופן מפתיע, הייתה זו דווקא מחלת הטרשת הנפוצה שהתגלתה אצלה, אותה מינפה ציפי באופן מעורר השתאות. כיום היא מכנה את שתיהן כ'מורי הדרך' שלה.

"עד לפני 17 שנים, הייתי עוד בתחום המשפטים" מספרת ציפי על דרכה המקצועית, "סיימתי את הלימודים והתחלתי לעבוד כעורכת דין. למען האמת, שנאתי כל רגע בתחום הזה. אחרי כ – 15 שנים במקצוע התחלתי לחשוב על הסבה. במקביל, אחרי שעברתי באותה תקופה תאונת דרכים קלה, סבלתי מכאבי גב, ובעקבות כך הפנו אותי להתנסות בשיטת פלדנקרייז".

איך הייתה ההתנסות שלך בשיטה?

"מצאתי שם עולם מעניין ומרתק הרבה יותר מעולם המשפטים. הגעתי לזה בגלל כאבי הגב, אך זה שינה כל כך הרבה דברים אחרים בחיי. רציתי מאוד להבין את התחושות שפלדנקרייז העלה בי ואת השינוי שזה עשה אצלי, והחלטתי להתחיל ללמוד להיות מורה בתחום. אלה לימודים של שלוש שנים, וסיימתי אותם כשתוך כדי ילדתי את שני ילדיי הקטנים".

מתי החלו תסמיני טרשת נפוצה להופיע אצלך?

"לפני 14 שנים הופיע ההתקף הראשון. זה התחיל בטשטושי ראייה. בהתחלה חשבתי שנכנס לי זבוב לעין, שהוא ייצא ביום שלמחרת והכול יהיה בסדר. אחרי שהבנתי שזה לא העניין, הלכתי לבדיקה אצל רופא עיניים. האבחון לא היה מידי, מכיוון שלא נוטים לאבחן טרשת נפוצה אחרי התקף יחיד. הייתי במצב פיזיולוגי יחסית טוב, והרופא אמר לי לפנות שוב לרופא אם תהיה הידרדרות".

מה היה הצעד הבא שעשית?

"הרגשתי טוב באופן כללי. רק אחרי שלוש שנים התחלתי שוב להרגיש ירידה בראייה. הפעם פניתי לרופאה נוירולוגית, היא בדקה לי את הראייה ואמרה שהכול תקין מהבחינה הזאת, אך ציינה שקיימת אצלי בעיה ברפלקסים. הבנו שמשהו לא בסדר, אך לא ידעו לאבחן את הבעיה. עברתי במשך שנה וחצי המון בדיקות, ורק אז, אמרו לי שזה נראה כמו טרשת נפוצה. כשאבחנו את המחלה, אמרו שהמצב יחסית טוב ולכן המשכתי לתפקד כרגיל. ידעתי אמנם שאובחנתי במחלה קשה, אך מבחינה פיזית זה לא הפריע לי בתפקוד השוטף".

תוך כדי כל מה שקרה לך מבחינה בריאותית, עשית גם שינוי תעסוקתי. מהו?

"כן, את ההסבה המקצועית עשיתי עוד תוך כדי לימודי פלדנקרייז. החלטתי לעזוב את עולם המשפטים ועברתי לעבוד כאחראית מחשוב בחברת שעונים ותכשיטים. לאחר שסיימתי את לימודיי, התחלתי לעבוד גם כמורה לפלדנקרייז וכך שילבתי את שני התחומים ונהניתי משניהם מאוד".

ואז הגיע התקף נוסף שהיה רציני יותר. מה היה שם?

"אחד הדברים האופייניים בטרשת נפוצה הוא, שלפעמים מאבדים את האוריינטציה לגבי המיקום של איברי הגוף. לפני שבע וחצי שנים נכנסתי למכונית עם בתי הקטנה, טרקתי את הדלת במכונית, והיא נסגרה לי על יד שמאל. באותו רגע היו כאבים מאוד חזקים וחשבתי ששברתי את האצבע. כשהגעתי לבית חולים, ראו שהאצבע בסדר. אבל העניין העיקרי היה, שהתחושה בכף יד שמאל התערערה, נאמר לי שזה קרה כתוצאה מהתקף. הפנו אותי שוב לבדיקות, ובמקביל החלו לי באותו הזמן גם טשטושי ראייה בעין ימין. נמחקו לי שדות שלמים מהעין, ההבחנה בין צבעים השתבשה, ובאופן כללי ראיתי לא טוב. התחלתי בטיפולים בבית החולים, אך הם לא שיפרו את מצבי וזה רק גרם לי להרגיש יותר חולה".

מה החלטת לעשות?

"הבנתי שאני צריכה לעשות שינויים באורח החיים. עוד לפני שזה קרה, ירדתי לחצי משרה בעבודתי כאחראית מחשוב. לאחר מכן החלטתי שהמצב הבריאותי דורש שאפסיק לעבוד במקום עבודה אינטנסיבי, ואפנה לתחום הפלדנקרייז, שעזר לי כל כך בהתמודדות עם המחלה, כדי שאוכל לנהל את הזמן בצורה שנכונה לי. בשש השנים האחרונות אני עובדת כמורה לפלדנקרייז, כשבשלוש השנים האחרונות אני משמשת כיו"ר האגודה למורי פלדנקרייז בארץ. בשנה האחרונה אף התמניתי לגזברית בארגון הבינלאומי למורי פלדנקרייז".

מה הקסם בפלדנקרייז מבחינתך וכיצד הוא מסייע בטרשת נפוצה?

"פלדנקרייז עובד על הקשר בין הגוף למוח. באופן כללי, בטרשת נפוצה המצב הוא שהמוח חולה והגוף מגיב. בפלדנקרייז לעומת זאת, עובדים עם הגוף והמוח הוא שמגיב. זאת בעיקרון מהות השיטה. אצלי, אחרי שהטיפולים וכל התרופות לא עזרו, שיעורי פלדנקרייז הם אלה שהחזירו לי את הראייה התקינה. מעבר לכך, פלדנקרייז מעורר מודעות עצמית ברמה גבוהה. אני מרגישה את מצבי ויודעת מתי אני צריכה להיות פעילה ומתי לעצור ולנוח קצת".

אמרת שהפלדנקרייז והמחלה הן מורי הדרך שלך. למה הכוונה?

"עשיתי הרבה שינויים בעקבות שני הדברים האלה. היום אני חיה בצורה מאוזנת יותר. יש דברים שקורים לי, ויכולים לערער את היסודות, אך אני לא מאפשרת את זה. זאת החלטה מודעת אצלי להיות רגועה ולהסתכל על הדברים בצורה אופטימית. יש בחיים הרבה דברים לא פשוטים, אבל צריך לדעת איך להסתכל בכל דבר ולמצוא בו את מה שעושה טוב".

כחברה בעמותת הבית לחולי טרשת נפוצה, החלטת לקדם רעיון להקמת מרכז לחולי טרשת נפוצה. מדוע?

"עמותת הבית היא עמותה משמעותית שעושה המון פעילויות למען חולי הטרשת הנפוצה. היא מייצרת תחושת אחווה ומאחדת אנשים בעלי רקע משותף. הרעיון להקים מרכז לטרשת נפוצה, נובע מהצורך לספק כלים לחולים להתמודד עם המצב הבריאותי שלהם גם בהקשר התעסוקתי. אנשים מתביישים לפעמים לספר במקום העבודה על המצב שלהם, אחרים לעיתים מפוטרים בשל כך, ואנשים צריכים ייעוץ בכל הקשור לנושאים האלה. היום הרבה מהדימוי העצמי של אנשים נבנה בהקשר למקצוע שלהם. אך גם אם המחלה פוגעת בתפקוד בהקשר התעסוקתי, יש פתרונות והחיים לא נגמרים. לכן מרכז כזה יכול לייעץ ולסייע מאוד לאנשים".