"מדוע היתה חייבת נפשו של האדם להיות מוטלת למערכת יחסים קרובה, עצובה, מלאת תחושה ובלתי-מובנת כל-כך, עם עצם פגיע כל-כך כגופו שלו?" שאל תומאס הארדי בתחילת המאה ה-20, ושיקף את התסכול הנצחי שחשו בני-אדם, כאשר גופם בגד בהם בעוד נפשם בשיאה. הארדי נולד בשנות הארבעים של המאה ה- 19, אך כשהגיע לגיל שמונה הגיעו לקיצם חייו של אדם אחר, שסבל כל חייו ממערכת היחסים הכאובה שבין הגוף והנפש. אדם זה היה אוגוסטוס דאסטה, שאילו היה מזלו שונה במקצת, היה עשוי להיות מוכתר למלך אנגליה.
לכתבה המקורית המלאה:
http://www.hayadan.org.il/myelin-and-multiple-sclerosys-2203095

לקריאה בשלב חיים עם טרשת